הפה והטלפיים - הקוד

הקוד של הפה הוא מערכת כללים שהפה והטלפיים התחייבו עוד בראשית דרכם למלא באדיקות. עצם קיומו של הקוד, כמו גם השמירה עליו, חיוניים להישרדותו של ההרכב, שלקח על עצמו להוציא אלבום בכל שש שנים עד הגיעם של חבריו לגיל שמונים. כדי לעמוד בהתחייבות נכבדת כזו נחוצה משמעת. וכדי לקיים משמעת, דרושים כללים.
יחד עם זאת, על אף שהרושם הראשוני שעשוי להתקבל הוא מעט נוקשה, חשוב להדגיש כי הקוד של הפה הוא גוף חי ודינאמי אשר מזין את היצירתיות של ההרכב ותומך בה. כללים רבים הולכים עם הפה מהרגע הראשון, אך יש גם כאלה שמתהווים מאלבום לאלבום, או מתגלים ונחשפים עם הזמן. לפניכם מבחר כללים בולטים בקוד של הפה.

1. "אלבום כל שש שנים"
כלל הברזל החזק מכולם. המחויבות לעמוד בו חשובה יותר מכל אספקט אחר בהוויה של הפה והטלפיים. "אם אנחנו נכשלים בזה אין לנו כבוד, אמינות או סיבה טובה להיות קיימים בכלל" הכריז פעם בהתרגשות אחד מחברי ההרכב, בישיבה שהתקיימה בנושא. למרבה המזל, הכלל לא הופר מעולם.

2. "עטיפה אחת - הרבה צבעים"
לכל אלבומי הפה עטיפה זהה, הכוללת את התמונה המרכזית של הפה (על השער) ואת התמונה המשנית של הפה (בתוך החוברת). כדי שניתן יהיה להבחין בין האלבומים, פותחה שיטת הצבעים. לכל אלבום צבע ייחודי, עליו מוחלט בפגישה מיוחדת. השיטה לפיה נבחר הצבע הנבון לכל אלבום לא תיחשף לעולם (הצבעים של ארבעת האלבומים הקיימים עד היום הם צהוב, ורוד, כסף וירוק).

3. "אין על קסיו"
כלי הנגינה המרכזי של הפה והטלפיים הוא אורגן הקסיו. מודלים שונים של אורגני קסיו שימשו את ההרכב בהצלחה מראשית דרכו. פונקציית הליווי האוטומטי של האורגנים הללו היא השלד שסביבו נוצרים מרבית שירי ההרכב. הפה והטלפיים מקווים להמשיך ולהעמיק את הקשר החם בינם לבין החברה היפנית.

4. "גרסת הכיסוי הפטריוטית"
הרצועה האחרונה בכל אלבום של הפה היא גרסה מאולתרת של שיר ישראלי. ההחלטה איזה שיר לכסות מתקבלת מוקדם בתהליך ההכנה לאלבום (שנה שניה עד שלישית). עובדה זו מותירה לחברי הפה תקופה של שלוש עד ארבע שנים במהלכה הם יכולים להאזין לשיר המקורי ולהרהר בפוטנציאל החבוי שלו – עדיין ללא מימוש מוסיקלי של הרעיונות, שבשלב הזה אסור בתכלית האיסור. הבנייה האיטית של האנרגיה היצירתית הממתינה להתפרץ מגיעה בסופו של דבר לפורקן באולפן, כשגרסת הכיסוי מוקלטת בטייק אחד וללא חזרות (השירים שכוסו עד היום הם "גבעת התחמושת", "הנה בא השלום", "מוכרחים להמשיך לנגן" ו"בלב אחד").

5. "ההזמנה הפתוחה"
בכל אלבום נשלחת הזמנה פתוחה לחברים או אמנים המקובלים על הפה, ליטול חלק בקטע או שניים. הדבר נעשה על מנת שלא לאבד קשר עם העולם החיצון (ב"בין הים והביצות" התארחה פלוגה ח' בשיר "דוד אשכנזי", שנכתב על ידי שניים מחבריה; ב"הפה והטלפיים בחלל" הוזמן אחד הטקסטים מדיוויד קרוסני ובוצעה גרסת כיסוי ל"שיר סיום" של ההרכב הנערץ הדה בושס; ב"ירושלים" הוזמן טקסט מאתגר קרת ותורגם טקסט אחר של אלכסנדר פושקין ז"ל; ב"קליגרו" נכתב טקסט אחד על-ידי הילה גברון ומקהלת העוגיות נטלה חלק ב"חרוסלמה", שבוצע במקור על-ידי נוודי האוכף).

6. "השיר בעל המשמעות הסופנית"
לשיר הלפני אחרון בכל אלבום צריכה להיות תימה סופנית – במלודיה, במילים, בכותרת או בכולם. סיום תמיד היה אלמנט חשוב בגוף העבודה של הפה והטלפיים וכלל זה חוגג את הנטייה הטבעית הזו (השירים הסופניים עד היום הם "שיר פרידה", "שיר סיום", "שיר סגירה" ו"איננו").

7. "כותרת ממקמת"
הזמן הרב שעובר בין אלבום לאלבום, מוצא את הפה והטלפיים בכל פעם במקום אחר – גיאוגרפית ומנטלית. להרכב חשוב לציין זאת בכותרות האלבומים. האלבום הראשון נקרא "בין הים והביצות". משיר הנושא שלו שהופיע באלבום השני (ר' הסעיף הבא) ניתן היה להבין שמדובר בשטחים הכבושים. האלבום השני מצא את הפה והטלפיים בחלל. השלישי החזיר את ההרכב למציאות של ירושלים, עיר שהשפיעה עליו רבות, והרביעי מגיע לכפר קליגרו.

8. "שיר הנושא של האלבום הקודם"
בכל אלבום מופיע שיר ששמו כשם האלבום שקדם לו (ר' הסעיף הקודם). סעיף זה שייך לסוג הסעיפים בקוד אשר ממלאים מראש חלקים נרחבים מכל אלבום עתידי בתוכן פוטנציאלי, אפילו עוד לפני שהחלה ספירת שש השנים הבאות.

9. "רוח ההקלטה"
הרעיון הבסיסי הוא שמירה על רמת טריות, פשטות ואינטואיטיביות מקסימליים בערוצים המוקלטים. שני האלבומים הראשונים הוקלטו ביממה על טייפ ארבע ערוצים, מכשיר ההקלטות הביתיות של ימים עברו. "ירושלים" הוקלט לתוך מחשב בסדרת סשנים קצרים. הפה והטלפיים לא עושים חזרות לקראת ההקלטות. תהליך הקדם-הפקה מורכב מסדרה של מפגשים שפזורים במרווחים נדיבים לאורך תקופת שש השנים שבין אלבום אחד למשנהו (ראה סעיף 1). המפגשים מתקיימים בבתי החברים ברחבי העולם. במהלכם נכתבים השירים ומוקלטות סקיצות. לאחר מכן נכנסים השירים לתקופת צינון עד לשלב ההקלטות עצמו.

10. "חברת התקליטים פושטת את הרגל"
אולי הסעיף המסתורי והאפל ביותר בקוד. נמצא מחוץ לשליטתו או הבנתו של ההרכב. ההיסטוריה מראה שכל חברת תקליטים שמוציאה אלבום לפה והטלפיים פושטת רגל תוך שנים ספורות, ובכל מקרה לפני יציאת האלבום הבא של הפה (האוזן השלישית, קסבה רקורדס, לבנטיני). בעבר נהוג היה להאמין שכלל זה מוכיח שרק מי שמוכן להקריב את עצמו (גם אם לא ביודעין), ראוי להוציא אלבום לפה.

11. "גרף המכירות מכפיל"
נתוני המכירות מראים שגרף המכירות של אלבומי הפה מכפיל את עצמו בכל אלבום.

12. "השיר הקצר"
בכל אלבום מופיע שיר קצר הכולל בית אחד מושר, והמשך אינסטרומנטלי ארוך יותר. לשיר הקצר אין פזמון או חלק שלישי. באלבום הראשון השיר הקצר היה "בג'ונגל בבנקוק", בשני "עם האקדח ביד", בשלישי "מנגל מוני" וברביעי "כלאחר יד". יש לשים לב כי השיר שמופיע ברובריקת "השיר הקצר" לא חייב בהכרח להיות השיר הקצר ביותר באלבום.

13. "המסר הסמוי"
במהלך גרסת הכיסוי הפטריוטית (ר' סעיף 4) יימסר תמיד מסר סמוי מאת הפה והטלפיים לדמות מוכרת בחיים הציבוריים של ישראל, בעלת רלוונטיות לשיר, לאלבום או לתקופה. המסרים והדמויות אליהן הם ממוענים יישארו חסויים מעצם הגדרתם.

14. "השיר המפנה טענות אל בת המין היפה בגוף שני"
בכל אלבום מופיע שיר אשר פונה ישירות אל נציגה דמיונית של המין השני בשורה של טענות ("את רוצה אותי בפח", "ילד לא מתוכנן 2", "חיוך קטן" ו"אל תגידי לי מחר").